נתתי כל מה שיכולתי לא היה לי מי שיהיה לי כמו שאת ידעת ואיך עכשיו פתאום נדמה לי שהזמן כבר לא קורא לי להמתין בצד את אהובתי ידעת להיות שלי את אהובתי ידעת להיות איתי כואב הראש מלנסות לחשוב לבד על מה בסדר ומה קורה עכשיו וענן סמיך של עשב מערפל את מה שכן או לא נחשב ואז קורא שאין כבר כוח והאיזון הוא לא נינוח ושהכל יילך קיבינימט ואי אפשר לקום בבוקר בערנות עוינת רק שבסוף היום לא נלך לישון לבד את אהובתי... נמצא מקום חמים באמצע ונבוא לשם לרגע יותר מדי הבטנו מהצד את לא שומעת שברקע אין כבר שקט יש רק מתח ואל תבכי עכשיו את אהובתי